לפני בקשות לסילוק על הסף, להארכת מועד ולהתנגדות לתובענות על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").
1. בתאריך 27/3/2012 הגיש המשיב, שהוא עורך דין במקצועו, שתי תביעות נגד המבקשת על סכום קצוב, בתיק הוצל"פ 18-05075-12-1 ובתיק הוצל"פ 18-05074-12-0. תביעה אחת היא על סך 36,415 ש"ח (להלן: "התביעה הראשונה") ואילו התביעה השניה היא על סך 33,000 ש"ח (להלן: "התביעה השניה"). העילה של שתי התביעות היא הפרת הסכם שכר טרחה.
2. בתאריך 2/8/2012 הגישה המבקשת התנגדות לתובענות בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. המבקשת טענה בהקשר זה כי עד למועד הגשת הבקשה לא בוצעה המסירה של האזהרה וכי הידיעה על קיומו של תיק הוצל"פ הגיעה אליה במפתיע ביום 31/5/2012 שעה שפקידי ההוצל"פ גררו את רכבה למחסן ההוצל"פ וכי רק בתאריך 3/6/2012 נתאפשר לה לצלם את התיק.
3. מנגד טען המשיב בעניין זה כי בתאריך 5/4/2012 בוצעה מסירה כדין, ע"י שליח מטעמו של המשיב, בביתה של המבקשת, שהיית הנוכחת במקום והורתה לו למסור את המסמכים למטפלת, מאחר שבאותו זמן החזיקה תינוק בידיה. טענה זו הוכחשה ע"י המבקשת בסע' 7 לתצהיר התומך בבקשה להארכת המועד, בנימוק שהמטפלת לא עבדה אצל המבקשת בתאריך הנטען, ומהטעם שהמצאה של מסמכי בי-דין לידי מטפלת, שאינה בת משפחה ואינה מתגוררת עם המבקשת, ממילא איננה המצאה כדין.
4. מלבד המחלוקת בדבר חוקיות המסירה העלתה המבקשת בגוף ההתנגדות את הטענה שהמשיב עשה הפרדה שלא כדין בין שני תיקי ההוצל"פ שפתח נגדה, שהרי העילה של שתי התביעות היא הפרה של אותו הסכם שכר טרחה שכולל הן את הייצוג בביהמ"ש לעניינו משפחה והן את הייצוג בפני ביה"ד הרבני.
5. לדיון שהתקיים בפני בתאריך 7/7/2013, ואשר במסגרתו נקבעה חקירתו של השליח מטעם המשיב, לא התייצב המשיב. בפתח הדיון טען ב"כ המבקשת כי התביעות אינן ראויות להתברר לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ, שכן למעשה לא מדובר בשתי תביעות נפרדות אלא בתביעה אחת שעילתה הפרת הסכם שכר טרחה, וסכום התביעה הכולל עולה על 50,000 ש"ח שהיא התקרה להגשת תביעות על סכום קצוב לפי חוק ההוצל"פ.
6. לטענת ב"כ המבקשת, המשיב פיצל שלא כדין את התביעה בגין הפרת הסכם שכר טרחה בגובה של כ-70,000 ש"ח, כדי ליצור באופן מלאכותי שתי תביעות שכל אחת מהן על סכום נמוך מ-50,000 ש"ח, וזאת על מנת שניתן יהיה לתבוע לפי סעיף 81א1, ולפיכך יש, לטענתו, למחוק את התביעות על הסף.
7. הסכם שכר הטרחה הוא המסמך מב/1 הנושא את הכותרת "התחייבות לתשלום שכר טרחה", ואשר עליו חתמה המבקשת בתאריך 30/6/2011 בפני המשיב (להלן: "הסכם שכר הטרחה").
8. עפ"י הסכם שכר הטרחה, המבקשת התחייבה לשלם למשיב סך של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור טיפול בענייניה המשפטיים בבית הדין הרבני ברחובות ובבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון עפ"י פירוט המופיע בהסכם, ובנוסף לשאת בתשלום ההוצאות הכרוכות בטיפול ובשכ"ט בסך 1000 בגין כל דיון.
9. המשיב טוען, בשתי התביעות שהגיש, כי המבקשת הפרה את הסכם שכר הטרחה בכך שלא שילמה לו את מלוא הסכום שנקבע בהסכם. עפ"י תביעה אחת נותרה המבקשת חייבת למשיב סך של 33,000 ש"ח כולל מע"מ, ואילו על פי התביעה השנייה נותרה המבקשת חייבת למשיב סך של 36,415.60 ש"ח כולל מע"מ.
10. בשתי התביעות עילת התביעה היא זהה, קרי: הפרת הסכם שטר הטרחה, ובשתיהן הסעד המבוקש הוא סעד כספי. הסכם שטר הטרחה מצורף כראיה יחידת לשתי התביעות, והמשיב עצמו אינו עורך הבחנה כלשהי בין השירותים שניתנו על ידו בבית הדין הרבני לבין אלה שניתנו על ידו בבית המשפט לענייני משפחה, כך שאין שום הסבר לפיצול בין הסכומים השונים הנדרשים בכל תביעה, שניתן וצריך היה לתובעם בתביעה אחת כוללת.
11. מאחר שאין למעשה שום הבדל בין הסעדים בשתי התביעות פרט לגובה הסכום הנתבע, שמקורו באותה עילה ממש, אין מנוס מהמסקנה כי אכן מדובר בהפקדה מלאכותית כדי לקנות סמכות במקום שזו אינה קיימת.
12. הכלל בעניין פיצול סעד אחד שנובע מעילה אחת הוא כי אין אפשרות ליתן היתר לפיצולו של סעד אחד למספר חלקים (תקנה 44(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 532/86
המועצה לייצור ולשווק של פרחי נוי נ.
פרחי שומרון סלע בע"מ פ"ד מג(1), 252).
13. המשיב הפר את הכלל הנ"ל בכך שפיצל את הסעד הכספי לו הוא טוען מכח הפרת הסכם שכר הטרחה לשני סעדים בסכום נמוך יותר. כפי שהראיתי לעיל, לא הייתה, בנסיבות העניין, שום סיבה לפצל את התביעה בגין הפרת הסכם שכר הטרחה לשתי תביעות נפרדות, פרט לניסיון הנפסד להכשיר את התביעות מבחינת סכומן להליך של תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ.
14. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת מהטעם ששתי התביעות מקורן בעילה אחת שהסעד שנתבע בגינה פוצל שלא כדין ולפיכך לא ניתן היה להגישן בהליך של הוצל"פ.
15. התביעות המפוצלות הן גם בגדר "תביעות טרדניות" כמשמעותן בתקנה 100 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי ולפיכך אני מורה על מחיקתן על הסף. אומנם, הכלל בעניין זה הוא שבית המשפט לא ינקוט צעד קיצוני של מחיקת כתב התביעה על הסף אם ניתן להצילה על דרך של תיקון כתב תביעה (ע"א 556/84
קומפני פריזיין נ.
פלאטו שרון פ"ד מ(2), 298 בעמ' 299; ע"א 109/84
ורבר נ.
אורדן תעשיות בע"מ פ"ד מא(1), 577), אלא שבמקרה דנן, מאחר שמקורן של התביעות בהליכי הוצל"פ אין מקום להורות על תיקון, והדרך הראויה היא דווקא כאמור מחיקה על הסף. כמובן שהדרך פתוחה בפני המשיב, אם יחפוץ בכך, לאחד את שתי התביעות לתביעה אחת ולהגישה בבית המשפט המוסמך בהליך של סדר דין מהיר, בהתחשב בסכומה, לאחר תשלום אגרה כדין.
16. לאור התוצאה אליה הגעתי, המשיב יפעל לביטול מיידי של כל הליכי ההוצל"פ שננקטו נגד המבקשת ולסגירת התיקים שנפתחו נגדה בהוצל"פ בעניין זה.
17. המשיב יישא בהוצאות הליך זה בסך 2,500 ש"ח. כמו כן יישא המשיב בשכר העד כפי שהופקד בקופת בית המשפט בסך 300 ש"ח.
ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.